פוסט-מודרני מדמם

כפי שכל פוסט-מודרניסט טוב יודע, סיפור טוב מתחיל מהסוף: אני שוכב על הספה, מול המאוורר, וכשאני לא מעדכן את האתרים או מטפל בענייני אייקון 2010, אני מרענן את זכרוני בספר מבעד למראה ומה אליס מצאה שם. שכחתי כמה טוב הספר. דקויותיו ומגוון רבדיו מפתיעים אותי כל פעם מחדש. חייו של לואיס קרול (שם העט של צ'ארלס לודוויג דודג'סון), אנגליה הוויקטוריאנית, חלומות, כיסופים, חרטות, יצירתיות ומעוף – כל אלה חוברים ליצירת הסיפור המהפנט, שאך לאחרונה נשחט באכזריות על ידי טים ברטון. אגב, לא לחינם אני שב אל מבעד למראה. הספר יעמוד במרכזו של מועדון הקריאה אותו אעביר באייקון 2010, שנושאו השנה הוא "מבעד למראה". אז אם גם אתם אוהבים את יצירת האי-גיון המופלאה הזאת, אתם יותר ממוזמנים לבוא לדון בה יחדיו בסוכות. בפסטיבל צפויות עוד שלל פעילויות ואטרקציות בנושא יצירותיו של לואיס קרול, כמו גם אירועים מרתקים נוספים בנושא מראות ומה שממתין לנו מבעד להן. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר הבית של "פסטיבל אייקון 2010: מבעד למראה". אבל השכיבה והקריאה הן שיפור משמעותי – אולי החלק הכי טוב בסוף השבוע המהביל הזה, וזה רק כמעט מספיק כדי להדחיק מראשי את העיסוק בשלל הפציעות שהצלחתי להעמיס על עצמי בפרק זמן קצר באופן מרשים. ספרנים וספורט – או לפחות הספרן הזה וספורט – לא הולכים ביחד. ברשימת ההישגים השבועיים: פציעת ברך מריצה; יבלות  בעקבות ההליכה אחרי שוויתרתי על הריצה וכיווצי שרירים בכל שריר אפשרי, בעקבות אימונים וגינון, אחרי שוויתרתי על ההליכה. כדי לקנח את כל אלה, בדרך למקלחת נפרדתי לשלום מן האצבע הקטנה בתאונה חזיתית עם פינת הדלת. אני חושב שהאצבע הייתה כה בשוק מהמכה, ששכחה שהיא אמורה לדמם הרבה יותר מזה. כל אלה היו אולי נסבלים, אלמלא היה מדובר בסוף השבוע החם ביותר השנה. אבל, כאמור, זה מה שסוף השבוע הזה היה. בעבר, תמיד היו אומרים לי את המשפט המאוס ביותר כשאתה עצבני וכואב – "עד החתונה זה יעבור". אבל עכשיו אני כבר נשוי, ולפי ההיגיון הזה, אני כבר לא יכול לסמוך על ההגנה הקסומה השמורה לרווקים. אז פצוע, חבוש, דואב ונוזל, אני שוכב וקורא, משתדל לא לזוז יותר מדי ולהסב לעצמי נזקים נוספים. לפחות התוצאה היא אינספור עידכונים ושיפצורים באתר הספרייה הפנטסית ובאתר הספרן והתקדמות בחומר הקריאה.