אז, מה גיליתי באייקון 2012: תגליות?

"כשיוצאים מגיעים למקומות מופלאים", כתב דר' סוס הדגול, והוא צדק. לפני שלוש שנים יצאה האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה לדרך חדשה ודי מפחידה, כאשר לקחה בחזרה לידיה את המושכות של ניהול אירוע הדגל שלה, הלוא הוא "אייקון". לא היה ברור מה יהיה על הפסטיבל, שבעצם עשה תפנית חסרת תקדים בדרכו לשוב ולהיות אירוע של חובבים, על ידי חובבים ולמען חובבים. ובכן, שלושה אייקונים לאחר מכן, ניתן להגיד שהרבה "מישהואים" עשו כנראה כמה דברים טובים במהלך הדרך, כי האירוע האחרון גילה יותר מתמיד שאפשר אחרת. אפשר לצפות ליותר, אפשר לחתור ביחד ליותר ואפשר גם לקבל. אני מדבר הן כצרכן של תרבות הפאנדום, הן כפעיל בארגון והן כמתנדב "מן החוץ". כאשר ראיינתי את תומר שלו, מנהל הפסטיבל, עבור הטור שלי בכתב העת "לפריקון", הוא דיבר, בין השאר, על כך שאייקון צפוי לגדול אל מעבר לגבולות האשכול. הופתעתי לשמוע את זה, אבל הפסטיבל השנה הראה מעבר לכל צל של ספק המבנה שלמדנו להתייחס אליו כבית שני בחופשת הסוכות, כבר אינו גדול דיו כדי להכיל את כל הגיקים והגיקיות המדהימים שצבאו עליו ואת שלל האירועים שתוכננו על ידיהם ולמענם. כפי שכתבתי ברשומה הקודמת, נראה היה שכמעט כל הכרטיסים לכל האירועים נמכרו, ועדיין רחבת המבנה נותרה מלאה ורוחשת לכל אורך היום. צרפו לכך יריד דוכנים גדול מאי-פעם, עשרות רבות של חובבים מחופשים והמון פרצופים שמחים ומוכרים, והרי לכם פסטיבל לתפארת! אף על פי שלרבים מן האירועים שרציתי להיכנס פשוט לא הצלחתי לקבל כרטיסים, כי לא היה לי זמן להזמין מראש, נכנסתי לאירועים רבים מדי מכדי לדווח עליהם כאן. וכמובן שהיו גם רבים אחרים שנאלצתי לפספס כי אני רק בנאדם אחד שיכול להיות במקום אחד בלבד בכל זמן נתון. אציין רק שניים-שלושה אירועים שעשו עבורי את הפסטיבל. כמרצה בעצמי, יש לי סלידה ממה שאני קורא לו "הרצאות וויקיפדיה" – הרצאות שטחיות, שבמקרה הטוב הן מבדרות ובמקרה הרע, אפילו זה לא. הרצאות מסוג זה מסתמכות על מספר אנקדוטות שאפשר למצוא בוויקיפדיה ואינן מעניקות שום מידע מעבר לרמת המבוא על הנושא בו הן דנות. הן זכו לשמן עבורי בזכות כמה מרצים ומרצות, בהם נתקלתי בכנסים שונים, שאפילו לא טרחו להסתיר זאת ופתחו את הרצאתם באמירות כמו: "הסכמתי להרצות בכנס, למרות שלא הבנתי למה פנו אליי, ואז כשבדקתי את הנושא בוויקיפדיה גיליתי ש…". כקהל, אני לא אוהב שמזלזלים בי, וכמנהל תוכן, אני לא אוהב שמזלזלים בקהל שלי. לכן, זהו תמיד תענוג להיתקל בהרצאות שהן ההפך המוחלט מהרצאות וויקיפדיה. כזאת, למשל, היתה הרצאתו המרתקת של אהוד מימון, "חפור, אינדי, חפור!", שהצליחה להיות גם מבדרת להפליא וגם אינפורמטיבית מאוד. אם לא די בכך, הרי שמי שהיה עבורי "המרצה בלי המצגות", הפתיע אותי השנה עם מצגת יפהפייה שתרמה רבות לאווירה ולהעברת התכנים. אהוד לקח את קהלו למסע מרתק בעקבות כמה מן הארכאולוגים שהטביעו את חתמם על דפי ההיסטוריה ובעקבות התגליות שלהם, שלפעמים התבררו כבדויות יותר מסרט של לוקס ושפילברג. ההרצאה הייתה מתובלת בקטעים מתוך "אינדיאנה ג'ונס" שגם הוסיפו עניין וגם עזרו למרצה להעביר את המידע שברשותו בצורה קלילה ומבדרת. שמעתי את ההרצאה כבר פעמיים. הייתי שומע אותה גם פעם שלישית. דוגמה נוספת היתה הרצאתו של רז גרינברג. עבורי, רז הוא אחד מן הסודות השמורים בכנסים, וזהו כנס טוב בו אני מצליח לברוח לשעה קצרה ולהקשיב להרצאתו. בדיבור מדוד ודיקציה מושלמת, הוא תמיד מחדש לי ואני כבר רגיל לצאת מהרצאותיו עם דף מלא רשימות ו"שיעורי בית". שמעתי לא פעם שאנשים נרתעים מהרצאותיו, כי הוא מדבר הרבה על נושאים פחות מוכרים ועל יצירות פחות ידועות, וגם כי סגנונו האקדמי אינו סוחף. אבל עבורי זה חלק מהעניין. אני לא צריך שיספרו לי דברים שאני יודע על יצירות ויוצרים שמוכרים לי היטב, וכאשר המרצה מדבר דברי טעם, אני לא זקוק לאפקטים מיוחדים. הפעם, דיבר רז בהרצאתו, ההרפתקאות הטלוויזיוניות של ג'ורג' ר.ר. מרטין על יצירותיו של סופר הפנטסיה לטלוויזיה (אבל לא רק), ושוב לא אכזב. במהלך הפסטיבל התקיים גם הגיקדום ה-13, הלוא הוא הכנס נטול הכנס, והיה מעולה! לאחר חודש של הפסקה, דידי חנוך שב עם מיטב המוסיקה הגיקית, והשילוב של מוסיקה מגניבה, אלכוהול וגיקים וגיקיות בגירים היה פרייסלס. פתאום הבנתי על מה מדברים אנשים שמבקרים בכנסים בחו"ל, כשהם מדברים על פרישה מהכנס לשעה קלה וישיבה יחדיו בפאב סמוך. זה היה קינוח מושלם ליום השני של הפסטיבל, והטוב מכול, היה ללכת לישון מבושם קלות, בידיעה שמצפה לי עוד יום שלם של אייקון לפניי. מבחינת האירועים שלי, כפי שכתבתי קודם לכן, ההרצאהשלי, "עולם חדש… מופלא?" היתה חוויה מעולה והשאירה לי לפחות טעם של עוד. הפאנל על ספרות הנוער, "ישחקו הנערים לפנינו", סבל מבעיות ארגוניות שלא היו בשליטתי, וכמעט שלא התקיים בסוף, אבל בזכות רצון טוב של כל הצדדים המעורבים, הוא התקיים בסוף והיה מעניין עד מאוד. לשמחתי, שוב התקיים האירוע לפני אולם מלא מפה לפה. אני רוצה להודות שוב לכל חברי הפאנל: סיגלית דיל, נועה רייכמן ואהוד מימון, כמו גם לכל הנוכחים, שעזרו להפוך את הפאנל להצלחה שהיה. יצאתי מן הפאנל ונהניתי לשוחח עוד קצת עם מספר אנשים שהעניקו פידבקים חיוביים, שאלו עוד שאלות וביקשו להמשיך את השיח, שכמובן לא מוצה באמת בשעה וחצי. אבל אז הגיע זמן השלומים והפרידות, ועד מהרה – מהר מדי – מצאתי את עצמי מפנה את גבי לפסטיבל וצועד הביתה. היה שלום, אייקון 2012. להתראות בשנה הבאה!