דברים מעניינים קורים בסצנת המשחקים הדיגיטליים (תחום המאגד בתוכו את משחקי המחשב והקונסולה, כמו גם את משחקי הטלפונים החכמים והטאבלטים). דוגמה מצוינת לכך ניתן היה לראות אתמול בכנס GameIS 2012, שהתקיים בפעם השנייה, בסינמטק חולון. למי שאינו מכיר, GameIs אינו רק שם של כנס, אלא גם שמה של העמותה המארגנת אותו – עמותת תעשיית המשחקים הדיגיטליים בישראל.

"תעשיית המשחקים הדיגיטליים בישראל?" ודאי יתהו רבים. יש דבר כזה? כמו בחו"ל? הלוא כל החברות הידועות מקורן בחו"ל… ובכן, כן ולא. כן, כי בענף משחקי המחשב והקונסולות, עדיין קשה עד בלתי-אפשרי ליוצרי משחקים מהארץ להתברג בליגה הבינלאומית. ולא, מכיוון שבדומה לענף הספרות ולענף הקולנוע, גם ענף המשחקים עובר בשנים האחרונות תהפוכות, אשר מערערות את השליטה המוחלטת של הכוחות הגדולים והמובילים בשוק. אבל עוד אחזור לזה בהמשך.

את הכנס פתח, איך לא, אירוע סיום. למעשה, היה זה אירוע הסיום של המסלול לעיצוב משחקים במכללת בית ברל. בזה אחר זה, עלו בוגרי המסלול והציגו את המשחקים אותם יצרו כפרויקט הסיום. הופתעתי מן היבול המרשים והמגוון של המשחקים, אשר היו ראויים לציון, הן בזכות העיצוב המהוקצע והן בזכות החשיבה שעמדה מאחוריהם. ניכר היה כי הושקעה מחשבה לא רק ביצירת המשחקים, אלא גם בהתאמתם למודלים הקיימים בשוק – הסתכלות פרגמטית שראוי לה להופיע בקרב אנשי מקצוע בתחילת דרכם, השואפים להתוות את צעדיהם בשוק לא פשוט. אלמנט ראוי לציון נוסף, היה האפשרות שניתנה לקהל להתנסות במשחקים החדשים בצורה נגישה ונוחה, לאחר הפרזנטציות.

למקומות, היכון…

גם מושב הפתיחה, שהתקיים באולם המרכזי של הכנס, היה מצג מרשים למדיי ושילב הומור עם מעשיות – שילוב שליווה את ההתרשמות שלי מן הכנס לכל אורכו. מדברי הפתיחה צללנו הישר להצגת תכלית מרשימה של נציג מייקרוסופט, גיא בורשטיין, אשר הציג הפוטנציאל הגלום במערכת ההפעלה Windows 8 ובפיתוח משחקים עבורה. גרסה זו של מערכת ההפעלה שואפת, כך עלה מדבריו, לבצע אינטגרציה מלאה בין המחשבים הביתיים או המשרדיים ובין המחשב הנישא ו/או הטאבלט והסמארטפון. לא התנסיתי עדיין במערכת עצמה, אבל אין ספק שהיא נראית מרשימה ומסקרנת. בעיקר מתעוררת השאלה כיצד Windows 8 תשרת כסביבת עבודה, כיוון שלפחות במבט ראשוני, היא נראית מוכוונת באופן משמעותי לשימוש פנאי. נראה שמייקרוסופט רוצה מאוד להתקדם מן הנישה המסורתית שלה ולהיכנס גם לשוק האפליקציות, המשחקים והפנאי באופן כללי. כמו כן, נראה כי בעולם על פי מייקרוסופט, לא נרצה להתנתק אף פעם. אולי גם לא נוכל, אבל כנראה שלא נרצה.

צא!

מושב הפתיחה היווה את יריית הפתיחה ליום עמוס שנפרס על פני שלל מושבים מרתקים, שהוקדשו להיבטים השונים של תחום המשחקים הדיגיטליים – תרבות המשחקים, פיתוחם, היבטים כלכליים ואסטרטגיה שיווקית, עיצוב משחקים, סאונד ואפילו עיתונות משחקים. במידה מפתיעה (או שלא), נראה כי השיח סביב הענף התגלה כער ומרתק לא פחות מן המשחקים עצמם. לכן, היה לא פשוט כלל לנתב מסלול בין ההרצאות השונות, ואדרבא, להוציא את אותו המסלול אל הפועל. מצד שני, לא המבקר בכנס שמוקדש למשחקים יפנה את גבו לאתגר שכזה, הלוא זה חלק מהמשחק!

תרבות משחקים

מושב זה נפתח בהרצאה מרתקת של יותם נוי, על נושא הסקסיזם במשחקים. בהרצאה חדורת רגש ואמונה הציג יותם את האופן המגוחך בו מוצגות נשים במשחקי מחשב ובפרסום שלהם, בייחוד בהשוואה לייצוגים הגבריים. דיון זה, כשלעצמו, אינו חדש. יחד עם זאת היה מרענן שהמרצה הציג גם את האופן בו הייצוגים הגבריים במשחקים נלעגים ומזיקים לא פחות. בואו נודה בעובדות, גם אנו לא ממש יכולים להתחרות בסטנדרטים שמציבות לנו דמויות גבריות כגון קרייטוס, ולא כולנו היינו רוצים לעשות זאת לו יכולים היינו. את ההרצאה סיים נוי באתגר ליוצרי המשחקים שבקהל להתקדם מאותם דפוסים מאוסים. האם לא מגיע לנו משחקים חדשים ומתוחכמים מאלה? אני מאמין שכן, ויחד עם זאת, הייתי שמח לדיון יותר מעמיק בנושא. מה לעשות ש-GameIS 2012 התגלה יותר כמשחק ריצה מאשר קווסט הגותי, ולא היה זמן להתעמק באמת בנושא זה או באחרים.

לאחר מכן, זכה הקהל להכיר את ה-eSport, מונח ישן-חדש אשר זוכה בשנים האחרונות, כך מסתבר, לעדנה מחודשת. הרעיון פשוט – שחקנים מקצועיים, המקדישים שעות ארוכות מזמנם ומרצם להתמחות במשחקי מחשב מסוימים מתחרים זה בזה. את התחרות מלווה קריינות והקהל צופה במשחק ומעודד את הקבוצה או השחקן המועדף עליו. במחשבה ראשונה, זה נשמע מגוחך (אני מודה), אולם לאחר צפייה במשחק ראווה של מערכה ב-Starcraft 2, זה נראה אחרת לגמרי. הגרפיקה שובת-העין, האסטרטגיה והחשיבה הנדרשות והקריינות המרתקת, יוצרים חוויה שאינה נופלת במאומה מצפייה במשחקי ספורט, כגון כדורגל או כדורסל. כפי שאמרתי לידידה שישבה לידי – זה כמו לצפות בכדורגל, אבל במעניין.

עיצוב משחקים וסאונד

במושב עיצוב המשחקים הוצגו נושאים מרתקים ביניהם שימוש בטכניקת ה-Stopmotion במשחקי מחשב (הדס נועם), התייחסות לאלמנט הבדידות בעיצוב חווית השחקן (שלו מורן) ונושא המוות במשחקי מחשב (ארז רונן). אף על פי שהנושאים נשמעים תיאורטיים למדיי, גם הרצאות אלה אופיינו בגישה פרגמטית להפליא. כל דובר ודוברת הציגו לא רק ביקורת או אבחנות, אלא גם מסקנות, המלצות ויישומים אפשריים. לאחר מכן, במושב הסאונד הציגו אלון קפלן וניב גולן, שניהם אנשי מקצוע בתחום, היבטים שונים של הסאונד במשחקים. לטעמי האישי, רק שני מושבים אלה, די היה בהם כדי למלא כנס שלם. במובנים מסוימים, חבל שלא היה כך, שכן קשה היה לעשות לנושאים הללו צדק במושבים שאורכם שעה וארבעים וחמישים דקות, בהתאמה.

כלכלת משחקים והזירה הבינלאומית

במושב כלכלת המשחקים זכו אורחי הכנס למספר הרצאות מרתקות על הצדדים הפחות מהנים אך הלא-פחות-חשובים של הענף – כלכלה והסוגיות המשפטיות שמאחורי התעשייה, הן בהקשר של היחסים מול תאגידים, חברות וספקים שונים והן בהתנהלות מול המשתמשים. במושב הבינלאומי דוברים מתעשיית המשחקים מחו"ל חלקו מניסיונם בצורה ישירה, מפרגנת ומרתקת. עבור אנשים המתעניינים בתחום או עוסקים בו, הייתה זאת הזדמנות ייחודית להיחשף למידע חשוב.

דר' מארק שובמן הציג את לימודי פיתוח המשחקים בסקוטלנד, ואחריו, מיכאל לייבה מ-DGT Berlin הציג את שוק המשחקים הדיגיטליים בגרמניה בכלל ובברלין בפרט, ונתן טיפים מעשיים לאופן בו יוצרים מן התעשייה המקומית יכולים להשתלב ביצירה בשוק הגרמני. את המושב נעל דניאל מטרוס מ-Dice, חברת המשחקים המובילה שחגגה לאחרונה 20 שנה להיווסדה. אף על פי שהרצאתו הייתה משעשעת ומרשימה ולוותה במצגת עתירת תמונות וסרטונים מגניבים, תפסה את אוזני הערה אחת במיוחד: ענף המשחקים הדיגיטליים משתנה. ישנה מגמה ברורה שמשחקי הטאבלט והמכשירים הניידים תופסים בהדרגה נתח שוק יותר מהותי. אם חברות המשחקים הגדולות רוצות להישאר רלוונטיות, יהיה עליהן להתייחס לשינויים.

הערה זו מחזירה אותי לתחושה עליה דיברתי עוד בתחילת הכנס. בשורה התחתונה, אף על פי שיש לענף הישראלי עוד הרבה לאיפה להתקדם, אין לנו גם סיבה להתבייש. אין ספק שהיצירה בארץ, גם בתחום המשחקים הדיגיטליים, יכולה להיות מאוד מתסכלת. בדומה לענפי יצירה אחרים, כגון הקולנוע, הטלוויזיה, הכתיבה, המוסיקה וכן הלאה, זה לא פשוט ליוצר ישראלי להצליח, או אפילו להתפרנס בכבוד. יחד עם זאת, דווקא כאן היה עבורי הכנס, אתמול, בסימן של תקווה, הערכה והשראה. דווקא בכיוון הזה שאליו צועדת התעשייה, ככל הנראה, יש לחברות קטנות ודלות אמצעים יחסית, כמו בישראל, את היכולת להוות תחרות של ממש.

Game Over

לאחר מרדף מטורף מהרצאה להרצאה, הסתיים אירוע מכובד ועמוס בכל-טוב. קצרה היריעה מלהציג אפילו כדי מחצית מן החוויה, הגם שבכנסים כמו בכנסים, חלק נכבד מהם מתרחש מחוץ לתכנים הרשמיים שבתכנייה. GameIs 2012 התגלה כאירוע מהנה ומלמד, כאחד, וכהזדמנות מצוינת לפגוש את הפנים שמאחורי הסצנה הערה של המשחקים הדיגיטליים בישראל. ניתן רק לקוות שהתעשייה, כמו גם האירוע עצמו יוסיפו לגדול ולהתפתח בשנים הבאות. כך או אחרת, נשביתי. הספרן הזה בהחלט מתכנן לבקר גם בכנס הבא!

כמה מילים על אוכל

בשורה התחתונה, איש לא חייב לשלב ארוחות בכנסים. זה פשוט אמצעי נוח לכולם – הוא מאפשר למארגנים לשמור על המבקרים בשטח האירוע ולמבקרים להישאר במקום ולהתרועע זה עם זה, מבלי ללכת לחפש משהו לאכול בסביבה שפעמים רבות אינה מוכרת. יחד עם זאת, לאור המודעות הגוברת והולכת לנושא הטבעונות, לא היה מזיק להציע אפשרות גם לטבעונים ליהנות מן המזנון העשיר והמרשים. זה לא דורש הרבה: חלב סויה בבר הקפה, כריכים שאינם מכילים דבר מן החי ואולי גם כמה פירות, זה הכול. אפשר כמובן לעשות עוד, אבל הבסיס באמת אינו כה מורכב.