פורים עוד רגע מאחורינו, אבל אני עדיין לא בשל להיפרד ממנו, לא בלי להגיד לו שלום. זה לא היה חג פשוט עבורי. זה זמן מה שאני מתמודד עם כל מיני דברים והגעתי ליום עצמו כמעט תשוש. נאלצתי לוותר על מסיבה שחיכיתי לה זמן רב, בליל חמישי, ובמקום לחגוג, התרסקתי למיטה ושקעתי בשינה עמוקה עד בוקר המחרת. עם בוקר, התעוררתי עם תקווה ללכת לאירוע פורים נוסף, אבל הגוף והנפש רק גיחכו לאור האופטימיות שלי. הצלחתי לגרד את עצמי מהמיטה רק לקראת הצהריים. היו לי סידורים בחוץ וזה היה דווקא די טוב, לראות את כל היצירתיות של האנשים ברחוב, הילדים המחופשים. בעולם שלי, אנשים היו מתחפשים כל השנה! כל כך יותר יפה ככה.
למרות ההנאה מן הטיול, הסידורים רק עייפו אותי עוד יותר, ורק המחשבה על מסיבת פורים בערב עשתה לי לא טוב מבפנים. לא רציתי לחגוג, ובטח שלא להתחפש. מצד שני… מצד שני, מזג האוויר ההפכפך של פורים והמחשבה על העצים והצמחים ברחובות הצדדיים קרצו לי בצורה מפתה, ועשו לי לחשוב על התחפושת שחשבתי להכין. אולי, במקום לדאוג ולהיות מדוכא ושלילי, אולי אשחרר קצת את החבל ואתן ליצירתיות לצאת לחופשי. חזרתי הביתה, ובמקום להמשיך לעבוד, הנחתי את הדברים ויצאתי שוב. בחוץ, ההמולה של הבוקר התחלפה בשקט המתפשט בשעות הצהריים המאוחרות של יום שישי. הסתובבתי לי ברחובות המוכרים, היכן שידעתי שאמצא את העלים והענפים שאני אוהב. ילדים מחופשים ואנשים שטיילו עם הכלבים הסתכלו עליי, אבל מה אכפת לי? היום פורים!
אולי זה המקום להגיד כמה מילים על הגרינמן. הגרינמן הוא לא דמות מיתולוגית או פולקלוריסטית רגילה. שמו הוא מונח חדש יחסית, התייחסויות אליו בסיפורים הן חדשות יחסית, ובאופן כללי, נראה שהוא בעיקר אלמנט עיצובי, כמו הגרגולים המופיעים על כנסיות. יחד עם זאת, עד כמה שניתן להבין, מדובר בביטוי אסתטי של רוח-טבע כלשהי – רוח יער וצמחייה המזוהה בעיקר עם אירופה ועם התרבות הקלטית, אף על פי ש"גרינמנים" מופיעים בתרבויות רבות. מכיוון שמדובר ב"זן" של ישויות ולא בישות אחת, יש להם שלל עיצובים – זקנים וצעירים, רזים ומלאים, מאיימים וכועסים, או צוחקים ומזמינים. המשותף לכולם הוא הפנים המורכבות מצמחייה, או המכוסות ברובן בצמחייה.
תמיד התחברתי לדמות הגרינמן והוקסמתי ממנה, אבל רק כשטיילתי עם זוגתי ברחבי אירלנד הבנתי כיצד יכול היה לצוץ ולהינעץ עמוק כל כך בדמיון הקולקטיבי של עמי אירופה. בזמן שיטוט ביערות הירוקים, בין העצים הסבוכים לא דרוש יותר מדי כדי לחוש כי מישהו מביט בך, ואז לראות פרצופים כאלה ואחרים, מורכבים מגזעי עצים, מעלים, טחב ועוד כהנה וכהנה. גם האופן בו הענפים והשורשים משתרגים מזכיר להפליא את הפיתוחים הקלטיים, שזוכים בשנים האחרונות לפופולריות רבה. זה אולי נשמע מוזר, אבל צריך להיות שם בשביל להבין.
לאחר כחצי שעה של שיטוטים היה לי את כל מה שהייתי זקוק לו. בבית, שלפתי מסכה פשוטה שקניתי מבעוד מועד, הסתכלתי שוב בתמונות מן האינטרנט והתחלתי לעבוד. ישבתי עם המסכה ועם העלים, תכננתי ועשיתי כל מיני ניסויים, עד שהבנתי, לא רק מה, אלא בדיוק איך אני רוצה לעשות את זה. פירקתי את הצמח המלאכותי שקניתי פעם בדיוק למטרה כזאת, והתחלתי להדביק אותם על המסכה. ביניהם, שזרתי את העלים הטבעיים. לא הייתי צריך להסתכל עוד בתמונות. המסכה התחילה ללבוש בדיוק את הפנים שרצתה. הזוגה עזרה לי לחבר את העלים הגדולים המשמשים כ"קרניים", באמצעות דבק חם (כישור שאני עצמי לא רכשתי מעולם), כנגיעה אחרונה, גזרתי סרט ירוק ממתנה שקיבלתי פעם והשתמשתי בו כתחליף לגומי הזול והחלש שאתו הגיעה המסכה. זהו, התוצאה לפניכם.
מצד אחד, באמת לא היה לי כוח להתחפש או לחגוג, השנה. מצד שני, היה כל כך משחרר ו… טיפולי להכין את המסכה הזאת. כעת היא תלויה על אחת הספריות, מביטה בי ואני בה, והיא עושה לי שמח. אולי זהו, בעצם, חלק מקסמו של הגרינמן…
יום הולדת שנתיים לספרייה הפנטסטית
לא-יום הולדת יש אולי 364 ימים בשנה, אבל דווקא היום… היום יום הולדת, היום יום
איזה יופי של תהליך ותוצאה!
תודה על השיתוף.
פעם עשיתי פרויקט של צילום פרצופים בעצים. עוד טרום טרום הצילום הדיגיטלי.