שוב יום הולדת. זמן לסכם עוד שנה. במובנים רבים, זאת הייתה שנה מטורפת ומופלאה. עשיתי דברים רבים שלא עשיתי מעולם, הכרתי א/נשים שלא הכרתי מעולם, קראתי וראיתי אינספור ספרים, סרטים, סדרות, ובכלל, מראות מופלאים. הייתי מעורב במספר פרויקטים מרתקים, הרצתי והשתתפתי בפאנלים, סיקרתי אירועים, סרטים וספרים, ראיינתי אנשים מרתקים. מה עוד אפשר לבקש? מה אגיד, אני אוהב להיות ספרן הלילה.
יחד עם זאת, יום הולדת הוא גם זמן של חשבון נפש, בו נמחקת עוד שנה מן המניין, ואין ברירה אלא להתעמת עם הדברים שלא הספקתי, לא עשיתי, לא ראיתי ולא חוויתי. זה זמן בו חלומות ומטרות שלא הספקתי להגשים מביטים בי במבט מבקר ומאשים. זה לא פשוט. כגודל החלומות, כך גודל האתגר והמלאכה בדרך להגשמתם. למזלי, אני אוהב את הדרך להגשמה כמעט כמו שאני אוהב את ההגשמה עצמה. אני אוהב את הצעדים והנוף, את הטיפוס האטי לפסגה, שמתגלה כל פעם מחדש כמדרגה בדרך לפסגה אחרת, יותר גבוהה ונישאת. לא פחות חשוב – אני אוהב את השותפים והשותפות לדרך, את אלה שפוגשים לרגעים חולפים ואת אלה שמלווים אותי כברת דרך. במובן הזה, אולי טוב שלא הגשמתי כל מה שרציתי. כך או אחרת, זה לא משנה. אני לא יכול לשנות את מה שקרה, או את מה שלא קרה. חלק מן העניין הזה של החיים, זה לא רק לשאוף כל הזמן מעלה והלאה, לא רק לאהוב את הדרך, אלא גם לאהוב את הכאן והעכשיו, ובדיוק את הנקודה הזאת בא נמצאים.
ואם כבר מדברים על הכאן ועכשיו ועל המקום בו נמצאים, אולי זה המקום להודות לכל מי שהתקשרו, כתבו, הכינו, פרסמו ושלחו לי ברכות. חיממתם לי את הלב, וזה ממש לא משהו מובן מאליו! חוץ מזה, כמובן שכספרן, קל לי לשמוח כאן ועכשיו עם שלל הספרים שהצטרפו למדפי הספרייה. סטימפאנק וספרים שקשורים למעשיות נוטים להוציא את הילד הגיק והנרגש שבתוכי (בנוסף לכל שאר הדברים שמשיגים אפקט דומה).
ועכשיו, במקום לדבר על הגשמה ועל זמן, אלך להמשיך ולנצל את הזמן שנשאר מיום ההולדת עד תום! כלומר, אלך לשתות קפה ולאכול עוד פרוסה מעוגת יום ההולדת…
אייקון 2010 מבעד למראה
פסטיבל אייקון 2010: מבעד למראה כבר ממש בפתח וההתרגשות רבה. ביום ראשון, לאחר חודשים של
ספיידרמן המופלא
זאת הייתה אמורה להיות ביקורת על הסרט החדש של ספיידרמן, אבל איכשהו לא נראה לי